בלוג

שורשי אינתיפאדת טקסס שלי החלו כאן.

"ששששש, אני שומעת רחשים" אמרה צופי מלווה את הלחישה בפעילות מרפקנית, "נראה לי שמשהו שוב מסתובב בחצר", המשיכה והגבירה את נעיצות המרפק בצורה אינטנסיבית.

התעוררתי בכאב ועברתי בזריזות לישיבה, זיעה קרה כיסתה את גבי, פעלתי כחיל מתורגל, אל מול אירוע שחזר בעורך יומיומי, בכל לילה במהלך השבוע האחרון.

מכבה את אורות הבית ומשאיר רק את תאורת החירום במסדרון, מתקתק במהירות את קוד פתיחת הכספת ומפשפש בה על מנת להוציא את הנשק. שולף אקדח 9 מ"מ, 2 מחסניות דורך, משחרר ניצרה ויוצא בזריזות (בתחתונים) אל החצר.

יודע שברקע צופי נשלפת ממיטתה, חובקת את רון, תינוק יונק בן 6 חודשים, מעריסתו, ונעה במהירות אל חדרי הילדים הבוגרים, תומר (13), גל (12) ונועה (6).

בודקת האם התעוררו, מוכנה להעיר אותם ולהעבירם אל חדר הממ"ד.

בחצר, עלטה מוחלטת, רק אורותיו הירוקים של המסגד בג'סר-א-זרקא, הכפר הערבי השכן, מאירים בחשיכה.

מאזור שמורת הטבע, שגובלת בחצר הבית, נשמעים קולות צעידה קיצבית ורחשי נשיפה כבדים.

פסעתי בזריזות בשביל המקיף את הבית, מחפש עקבות לקולות אותם שמעה צופי, נשמתי לרווחה, החצר הייתה ריקה מאדם, אבל קולות התנועה מהשמורה הצמודה, התעצמו והתקרבו.

כרעתי בפינת הפרגולה, והמתנתי…שמעתי צעדים וליבי פעם בעוז, חשתי אותו ברקותי והמתנתי…

הקולות הלכו והתרחקו והשקט חזר לשרור בחצר ובשמורה הצמודה.

ממזרח, החל אור השחר לבצבץ ומרחוק החלה להישמע שגרת קולות, תנועת המשאיות על כביש החוף.

============

הימים ימי האינתיפאדה השניה, אריאל שרון, ראש האופוזיציה, בליווי שישה חברי כנסת מהליכוד, ערכו ביקור מאתגר בהר הבית ב 28 בספטמבר, שהסלים את המצב ביהודה ושומרון.

מאות פלסטינים שהיו באזור הר הבית התעמתו עם שוטרים, כ־20 שוטרים וכעשרה פלסטינים נפצעו בעימות.

מתחילת האינתיפאדה ב-27.09.2000 ועד 01.10.2005 בוצעו 144 פיגועי התאבדות בידי 161 מתאבדים נמנו אלפי קורבנות בשני הצדדים ונהרגו כ- 1100 ישראלים ולמעלה מ- 6000 ישראלים נפצעו.

תחושת הביטחון האישי ירדה מידי יום ולא נראה פתרון צבאי או מדיני באופק.

אירועי הטרור התרחשו ברחובות תל אביב (דיזנגוף והפלנטריום), ירושלים, נתניה, חדרה, כפר סבא, עפולה והיה חשש לנוע בקרבת ריכוזי אוכלוסייה ערבית ולנסוע בתחבורה ציבורית.

===============

בנינו את ביתנו בקיסריה, וגידלנו בו 3 ילדים ותינוק שאך נולד, כחודש לאחר שפרצו מהומות האינתיפאדה.

במעגלים הקרובים גברה תחושת חוסר הביטחון, כאשר החלו מהומות והפגנות בישובים הערבים הקרובים, פורדיס וג'סר-א-זרקא.

קריאות המואזין, בשעות הבוקר המוקדמות התגברו והתארכו, לפרקי זמן ארוכים  מהמקובל.

ובחדשות: נהג רכב נהרג בכביש החוף, מאבן שהושלכה לרכבו מגשר שמחבר את הישוב ג'סר-א-זרקא עם כביש 4.

===============

שיחה של בוקר

"אבא (כך קוראים לי בבית) יש מספר דברים שאני מבקשת שנבצע בדחיפות" פנתה אלי צופי בעיניים טרוטות כבר למחרת, במפגש הקפה של בוקר.

"ממש בדחיפות, נצטרך להתקין תריסים בסלון, לא יכולה להישאר בבית, כאשר כל מה שמפריד ביני ובין תוקפים אפשריים, הם חלונות הסלון השקופים ווילון מעוצב" אמרה.

שוב לגמה מכוס הקפה, "מוכנה לוותר על נוף השמורה המקסים" שוב לגימה והמשיכה בביטחון "אם אנחנו רוצים להישאר פה, תחושת הביטחון האישי שלנו צריכה להשתנות מידית".

"אתה מבין איך אני מרגישה כשאתה לא בבית ואני יושבת בסלון ומניקה את רון?" זו כבר הייתה שאלה רטורית.

"חשוב לי לא פחות" אמרה בקול שקט וברור "שאם אנחנו שולפים את הנשק בלילה, תלך ותבצע מספר מטווחי אימון, מזמן לא השתמשנו בו (באקדח)"

"ומה נעשה לגבי הילדים?" שאלתי בהיסוס "האם כדאי לתרגל ולהסביר להם איזשהו נוהל חירום, מה עושים במקרה ו…?"

חששתי, שאם נאמר ונסביר את המצב יתכן וניצור לחץ מיותר, גם אצלם, בטרם עת.

"נחשוב" אמרה "אבל קודם נבצע בדחיפות את שני הדברים שאמרתי קודם"

==============

הליכוד מציב את אריק שרון כראש המפלגה, לאחר שהיה אחראי למלחמה מיותרת עקובה מדם (1982-2000) בלבנון, וזה זוכה בבחירות ועולה לשלטון ב- 2001.

ברמה האישית שקענו במרה שחורה, כאילו שכחנו את 1216 ההרוגים ו- 3750 הפצועים שלנו במלחמת לבנון. ובמקביל, לא חשנו שום שינוי בביטחון האישי והמשפחתי שלנו בעקבות אינתיפאדה.

לא היה, ולא נראה שיהיה איזשהו שינוי במאפייני הטרור כנגד ישראלים.

אנחנו, אריאל וצופי, חשבתנו שצריכים ליצור שינוי, אנחנו אזרחי מדינת ישראל ואנחנו חייבים לעשות משהו ולהשפיע.

===============

שיחה של ערב ראשון

הילדים סיימו את ארוחת הערב, היו הרוגים, כל אחד פרש לעיסוקי טרום שינה שלו ורק רון, כמעט בן שנה, בחר להישאר ולנמנם בנוכחותנו.

"שמעתי שגיל מארגן קבוצת תושבים להפגנת מחאה" אמרה צופי "מה דעתך, נצטרף?".

"נראה לך?" אמרתי, "חסר לנו שעוד יקללו אותנו או ישליכו עלינו אבנים, אני עושה מילואים וזה מספיק".

"מילואים כל אחד עושה, צריך משהו נוסף, אזרחי!" אמרה.

"טוב" אמרתי בחוסר רצון "אלך השבוע ואנסה, נראה איך ומה קורה?"

===============

הצטרפתי לקבוצת מפגינים, שעמדו בכל יום שישי בצומת חדרה, על כביש החוף, נשאנו שלטים והכרזנו בקול.

תגובות העוברים והשבים היו מעורבות, חלקם לא ראו את העולם דרך המשקפיים שלנו, מהם ספגנו קיתונות של קללות וצפירות לא הרמוניות, והיו אחרים, שכפי הנראה הזדהו עם מטרתנו הנעלה.

הם אמנם לא ירדו מהרכב או הצטרפו אלינו להפגנה, אבל חשנו אהדה, על פי צפירותיהם הקצביות וההרמוניות.

בימים ההם, עדיין לא הייתה תופעת המכות או השלכת אבנים על מפגינים נפוצה, מה שהתפתח שנים אחר כך.

(הרימון שהושלך בהפגנה והרג את אמיל גרינצוויג נשמר להפגנה גדולה וחשובה יותר).

מאז, נשארתי בהפגנות למשך מספר חודשים עד ש…. מאום לא קרה.

================

האינתיפאדה השנייה מוטטה כמעט לחלוטין את הסכם אוסלו מ־1993, והסלימה את הסכסוך בין ישראל לפלסטינים לרמה שלא נראתה זה עשרות שנים.

נמנו אלפי קורבנות בשני הצדדים, הן בקרב הלוחמים והן בקרב האזרחים. האינתיפאדה גרמה גם למיתון בישראל, אשר שיאו היה בשנים 2002 ו-2003 ולפגיעה קשה גם בכלכלה הפלסטינית.

=================

שיחה של ערב שני

"חשבתי להגביר את מספר הפעמים שאצה לסיורי המשמר האזרחי, מה דעתך?" לא המתנתי לתשובה "נראה לי שתסתדרי לבד!" צופי הרימה את ראשה, נתנה בי מבט מהורהר ואמרה "נראה לי שכן, תיזהר"

מאז שעברנו להתגורר בישוב החלטתי להתנדב לפעילות המשמר האזרחי, לטובת הציבור וגם לשימור השיח הגברי. פעילות ההתנדבות כללה, סיור משותף עם תושב שכן פעמיים בחודש, התאווררות בימים קלים וקושי בימי עבודה מאומצים.

הגברת תדירות ההתנדבות, משמעה, סיור לילי שבועי, שנועד בעיקר להרגיע אותי ולבדוק, שאכן יש ממש בפעילות זו גם במהלך הימים בהם אינני נמצא בפעילות.

================

כאן החלה אינתיפאדת טקסס שלי

אני אריאל, בן להורים, ניצולי שואה ששרדו, נזכרתי בכל הסיפורים של הורי וקרובים רחוקים אחרים, שלא האמינו שקטסטרופה יכולה לקרות. החלטתי שלנו זה לא יקרה, אנחנו צריכים מקום מפלט למשפחה במקרה ש….

חיפשתי באינטרנט, מצאתי וקראתי ספר, פגשתי יזם נדל"ן מארה"ב (עדי גוראל), נפגשנו עמו בהרצאה שלו בארץ וקיבלנו החלטת מהירה.

את בית המפלט הראשון רכשנו בטקסס (בניה חדשה). להקטנת הסיכונים, קיבלנו משכנתא מחברת משכנתאות אמריקאית.

נסעתי לניו-יורק ופתחתי חשבון בבנק מקומי (סיטי-בנק) ומשם הכל היסטוריה.

המשך/לפוסט זה בפוסט "יציאה לאור"