מוציא לאור תיקון/המשך לפוסט קודם "אינתיפאדה טקסס שלי"
מרגיש כמו לידת ואקום, מצב בו תינוק מספר בבכי איך הוא מרגיש, אבל שפתו לא מובנת לרופאים, הם מושכים בכתפיהם ומממשיכים לטלטל את ראשו בכוח, מבלי להקשיב.
לא אגע בסיפור, אתם קהל שבוי ואינני רוצה לענות אתכם שוב, אבל ע"פ המלצת העורך, נעניתי להוסיף לו תיקון/המשך- יציאה לאור.
===================
זהו פרק בסיפור המסע האישי שלי. הורה ל- 4 ילדים, הקטן (רון) תינוק בן 6 חודשים, ובן זוג לצופי. בנינו יחד, את בית החלומות המשפחתי שלנו, בישוב במרכז הארץ.
ביום בהיר אחד, הגיעה המלחמה אל פתח ביתי ומאיימת על שלום משפחתי.
הייתי לוחם בחיי, שמורגל בשימוש בנשק, חשתי באיום על חיי, חיילי וחיי עמיתים שסביבי, אבל כאן המצב וכללי המשחק שונים. כאבא, הפכתי אחראי גם לנפשות אחרות.
בת זוגי צופי, שנשארת בבית (חופשת לידה) עם תינוק יונק, כאשר רק חלונות הזכוכית בסלון, מפרידים בינה לבין הגורם המאיים שיופיע מיד.
והילדים? קטנים, תמימים, מנותקים מעולם הרוע ומהמידע על המלחמה שמתרחשת מעבר לסף הבית וברחובות הישובים הסמוכים.
ומיהו הגורם הנעלם? חסרי פנים. מחשבה מטרידה הציפה אותי, מהיום הפחד כולל אנשים שאני מכיר ומתקשר בשגרה היומיומית, וזה הוסיף נדבך למתח והחרדה שאפפו אותי.
חלקם אף היו אנשים טובים, כמו בעלי המלאכה שעבדו אצלנו, או בעלי עסקים אותם אף פרנסנו, בשבת האחרונה.
המתח והחשש בו חיינו, ממש עבר בחצר הבית, והפך ליום יומי.
הצורך הבסיסי של לשמור על המשפחה הופך אותי בן לילה, מאיש משפחה חם ואוהב ללוחם כועס, ויצרי, שמוכן לטרוף את המאיימים עליו (מיסטר ג'יקל ומיסטר הייד).
התחושה אצלי הייתה עירוב של פחד ומתח מתמיד עם כעס ורגשות, עד לצורך לתגובה אלימה.
יחד עם זאת, הייתי צריך להמשיך לנהל חיי משפחה שמשדרים שגרה ולנהל עסק כלכלי שעוסק בעיקר ב ה ר ב ה בעיות אישיות, התנהגותיות, בריאותיות של אנשים עם מוגבלויות.
המעבר מפחד מקפיא דם לצורך לפעול וליצר תגובה היה מהיר, נראה לי בעיקר בגלל האחריות על המשפחה, שהיו גורמים חסרי אונים.
יכול לאמר, שאת הלוחמנות הבאתי מהבית, ממעט הסיפורים ש"סחטנו" מהורי על תקופת המלחמה הגדולה. התנהגות של בן לניצולי שואה היא מושג שאני נושא כל חיי הצעירים והבוגרים.
באירועים רבים, נמצא כיתרון, לא נכנעים גם כשקשה.
למרות מעורבותי החברתית, תחושת החרדה המתמשכת וחוסר האונים, ביכולת שלי לשלוט במציאות המעוותת, גרמו לי לתסכול. תסכול מתמשך זה התפתח לצורך לחפש וליצר פתרון מעשי אחר שיתאים עבורי.
איך יציאה לאור מתקשרת עם הסיפור "אינתיפאדת טקסס שלי".
כאשר הבנתי שאין בכוחי לשנות את המציאות בקהילה הרחבה, והאירועים המשיכו להתרחש בתדירות משתנה.
החלטתי, שלמשפחה שלי, בניגוד לסיפורי דורות הקודמים, תהיה אלטרנטיבה למקרה חירום.
החלטה אמיצה לאותם ימים, שנבעה בעיקר מתוך פחד וצורך בסיסי קיומי ולא מהצורך הכלכלי.
בדיעבד, רעיון רכישת הבית בטקסס, שהיה השקעת הנדל"ן הראשונה שלי, סללה בהמשך (2009) את הדרך להשקעות נוספות.
