השתתפתי לא פעם, בישיבות עבודה, מפגשי צוות או קורס אונליין, בו המרצה אחראי על העברת התכנים ואני משתתף באורח פסיבי באירוע.
הגעתי אל האירוע עם המוטו, מה יכול אירוע מסוג זה לתרום לי, במרבית המקרים האירוע נשא אופי משעמם כשל היותו הרצאה פרונטלית או איכות המרצה.
האם כך הדבר צריך להיות? האם יש דרך לשנות את התמונה? האם כך תמיד, האם אני משתתף פסיבי או אקטיבי בחיים?
מפגש אקראי עם פרופ' מרשל גולדסמית אפשר לי לראות תמונה אחרת.
מתברר שפרופ' גולדסמית, מתמחה בתמיכה במנהלי חברות גדולות ברחבי העולם, נוסע פלטינה שעד כה טס למעלה ב 11 מיליון מילים.
הוא דורש תמורה רק עבור הצלחה בשינוי התנהגות המנהל המודרך, אם לא הצליח איננו דורש שכר.
ע"פ תפיסתו, המשתנים החשובים בהצלחת תהליך התפתחות אישית קשורים בעיקר לאדם ולא לתוכנית.
הייעוץ למנהל החברה, איננו קשור למערכת ולמבנה החברה, הכל מדובר בכשלי התנהגות אנושית פשוטים שיש בכל אחד מאתנו.
האם אני משתתף פסיבי או אקטיבי בחיים?
ראשית לימד אותי את מושג השאלות פסיבית ואקטיבית.
" שאלה אקטיבית, תאופיין באיזו פעילות חיובית הפרט יכול לעשות על מנת להיטיב עם עצמו והעולם, בעוד השאלה הפסיבית מאופיינת במה העולם צריך לעשות על מנת להיטיב את מצבו של הפרט".
אח"כ המשיך וטען "על מנת לשנות את התחושה במפגש, יש צורך לראות את האירוע מנקודת מבט אחרת. לפני כניסה למפגש, ענה עם עצמך על 4 שאלות אלו, ואח"כ אבקש לקבל ממך את התשובות".
- האם עשיתי את המיטב על מנת להיות מאושר?
- האם עשיתי את המיטב על מנת למצוא משמעות?
- האם עשיתי את המיטב על מנת לבנות מערכות יחסים חיובית?
- האם עשיתי את המיטב על מנת על מנת להיות מעורב?
במקום להמתין למרצה כריזמטי או להמשיך וקבל את גזירת המפגש השגרתית, עניתי על 4 השאלות הללו טרם כניסתי אל מפגש צוות מסוים.
לשאלה: "האם השתנה משהו ביחסך למפגש ביחס למפגשים קודמים?", להפתעתי/שימחתי, התשובה שלי הייתה כן, ומתברר שאינני היחיד שחש זאת. מתוך 100,000 נבדקים לא היה אחד שטען שלא ישנה מאום.
"בעזרת שאלות אלה", הוסיף ואמר, "הצלחתי להמיר את התחושה שלך ממשתתף פסיבי למשתתף אקטיבי".
תהליך השאלון היומי
"האם אתה מכיר כלי שיוכל לסייע לכל אחד מאתנו להיות פעילים ויעילים?" שאלתי. "וכמה כסף כלי כזה יכול לעלות?"
"כן" ענה במהירות, "הכלי פשוט לשימוש, גוזל כ- 2 דקות מזמנך ביום ועלותו אפסית, קראתי לו "השאלון היומי".
"זה משהו שאני משתמש בו בעצמי", אמר והוסיף "אני משלם לגברת נחמדה, שתתקשר אלי כל יום באותה השעה ותשאל אותי 32 שאלות, על מנת שתזכיר לי:
* במה אני רוצה להשתנות?
* האם השתנתי ביחס ליום קודם?"
הסתכלתי עליו בפליאה, "אתה כתבת את התיאוריה לשינוי ההתנהגות, בשביל מה אתה צריך שהגברת תתקשר ותזכיר לך בכל יום?".
הוא נאנח וחייך "החיים קלים לדיבור אבל קשים למחיה. את התאוריה קל להבין, אבל בגלל שזו התנהגות שמוטבעת בנו, קשה ליישם"
"כבר כאשר הפעלתי את השאלון" אמר, "הנחתי שמחצית מהאנשים שישתמשו בו יפרשו במהלך השבועיים הראשונים. הם יפרשו לא בגלל שהשאלון לא עובד, אלה בגלל שהוא עובד".
מהתבוננות עצמית הבנתי, צריך הרבה אומץ ואנרגיה, כדי לבצע את זה בעצמי, קשה להסתכל במראה כל יום ולהתמודד עם הצורך בשינוי.
אינני שואל את השאלות הקשות כיוון שאני פוחד מפני חלק מהתשובות.
כיצד נשנה את עצמנו לאדם שנרצה להיות?
כמה פעמים השתמשתי במילים לא…/ אבל…/ אולי… כאשר משהו העלה בפני רעיון חדש לביצוע.
כמה פעמים אמרתי למציג הרעיון, רעיון מצויין…/ יפה,מתי מתחילים…
היום, ברור לי שבשימוש באמירות שמעל, למעשה פסלתי את הרעיון, הורדתי את מוטיבצית הביצוע של מביא הרעיון, ואולי אף העברתי תחושה של התנגדות שלי לרעיון הטוב מתוך רצון סמוי לנכס אותו אלי, אולי?.
דוגמות נוספות:
עד כמה אני מעודכן לגבי מצבי הבריאותי?
מתי לאחרונה עשיתי בדיקות כלליות: דם, לב, ריאות וכדומה?
האם זה נעשה מתוך פחד מהתשובות?
אני מניח שמרביתנו נשיב, אני צעיר ומרגיש נהדר, או אחרי שאתחיל תוכנית הכושר שלי או תוכנית דיאטת הבריאות שלי וכדומה. סיבות רבות לדחיינו אחת מהן היא הפחד להביט למציאות בעיניים.
בהמשך הסביר לי כי השאלות הן אישיות, כל אחד בוחר לעצמו במה באמת רוצה להשתנות, אבל יש 6 שאלות בסיסיות, שממליץ שיופיעו בכל שאלון יומי:
- האם עשיתי את המיטב על מנת להיות מאושר?
- האם עשיתי את המיטב על מנת למצוא משמעות לחיי?
- האם עשיתי את המיטב על מנת ליזום ולהעסיק את עצמי?
- האם עשיתי את המיטב על מנת לבנות יחסים חיוביים?
- האם עשיתי את המיטב על מנת להציב מטרות ברורות לחיי?
- האם עשיתי את המיטב על מנת לפעול לקידום המטרות שלי?
מענה כנה לשאלון הנל יסיעו לי להחליט האם אני משתתף פסיבי או אקטיבי בחיים
תרגיל – עצות והתלבטויות, על ערש דווי
לסיום, החליט לשאול אותי שאלה תיאורטית, "איש צעיר, כך קרא לי, אם הייתה היום בן 95 וזו היתה שעתך האחרונה עלי אדמות. קיבלת מתנה של אפשרות לחזור בזמן ולדבר עם איש צעיר אחר ולתת לו עצה, מה תהיה עצתך?"
"שמעתי את הרצאתך, כך שאני יודע מה אתה הן עצותיך" אמרתי "אבל אני מתלבט בין:
- אם יש לך חלום, לך עליו. החיים קצרים להתלבטויות.או
- הייה מאושר עכשיו, בדגש על עכשיו ולא אחר כך: כאשר אתפנה…כאשר אסיים את…כאשר הילדים יגדלו…כאשר אצא לפנסיה…. וכאשרים דומים.
מתאים לי, ובטוח שלעצמי הייתי בוחר בעצה, עשה כל מה שביכולתך לעזור לאנשים. ממילה 95% יהיו מרוצים אם אעשה ו- 95% יהיו מאוכזבים אם לא אעשה".
"תודה פרופ' מרשל, אשלח אנשים לבקר באתרך".
וכאן נפרדנו לשלום.
