בלוג

התפכחות פיננסית, בהיבט המעשי (לא פילוסופיה)

בהסתכלי במבט לאחור אל נקודת זמן בה יצאתי "לפנסיה" והתנתקתי מעשיה יוצרת, אני מוצף ברגשות מעורבים.

מצד אחד, מציפות אותי תחושות של כעס ותסכול על בזבוז הזמן, ימים/שנים של קיפאון בהתפתחות, נהנה כביכול מהחופש הכלכלי החומרי.

מצד שני חש בתחושות אושר ושמחה, כאשר אני צופה בהישגים אליהם הגעתי, בעקבות הגילוי, שאני צריך שינוי בחיי. 

מדובר בקריאה פנימית שלי להתעוררות, קראתי לזה התפכחות פיננסית וחשתי שאני מוכרח לבצע שינוי.

קבעתי מטרה פיננסית (בתחילה הייתי לבד במערכה, אח"כ הצטרפה זוגתי לתהליך) למשפחה, חיפשתי אחר מדריך מלווה (מנטור בלעז), הכנתי תוכנית פעולה והתחלתי לפעול ע"פ יעדים. 

כבר מן ההתחלה נתקלתי במספר מרכיבים, שתקעו אותי והקשו עלי להתקדם. הם גרמו לי להמנע מלנוע קדימה ולהתפתח, ההכרות עמם, אפשרה לי להתמודד ולהקטין את השפעתם כמעט לחלוטין.

(הם חוזרים להופיע בימים בהם אני חסר אנרגיה – למדתי לאגור אנרגיה מחודשת) 

הכירו את הגורמים שמעכבים אותי:

יחסיי עם כסף

אני ואנשים רבים בעולם עסוקים במהלך חיינו, במרדף אחרי כסף, מתוך מטרה להשיג ביטחון. אצל חלקנו הכסף חסר ואנחנו חיים במאבק יומי כיצד להשיג אותו.

יש אחרים, שהכסף נמצא אצלם בעודף והם חיים במאבק יומי, כיצד להגדיל אותו מתוך חשש שלא יאבד.

כולנו מחפשים מרפא לכאבים וחוסר ביטחון פנימי ומשתמשים בו (בכסף) כ"פלסטר" על פצע עמוק ופתוח.

היום אני יודע, שלא כסף אני מחפש, אלה את אותו ה"משהו" שהוא מיצג עבורי. 

חלק מתהליך התפקחות פיננסית קשור לשינוי במה הכסף מיצג בעיני, האם הוא קשור ל: חופש, בריאות, שמחה, ביטחון, שלווה, קהילה, תרומה, יצירתיות, שלום ואנרגיה חיובית.

למדתי שלא משנה כמה כסף אצבור, הוא מעולם לא יוכל להשיג ולמלא עבורי את הרשימה הזאת.

למדתי, שכאשר אני מצליח לבטל את הצורך לבקש את ה"משהו" (לדוגמא: ביטחון), דרך מה שנקרא "כסף", רק אז מצליח לשחרר את כוח היצירתיות שבי.

יותר מכל הופתעתי שאני מקבל שפע אמיתי כתוצר לוואי חיינמי. (קצת על שפע בהמשך)

הסחות דעת מעכבות

יש גורמים חיצוניים שגורמים לנו להסחות דעת, אני אתייחס לכאלה שמעסיקים אותנו מתוך השיחות הפנימיות, שאנו עורכים עם עצמנו. 

כן, אומר שפעילות ברשת חברתית כלשהי, מייצרת "רעש" רב נוסף שמשפיע על הקול והשיח הפנימי, בעיני צמצום או המנעות, מומלצים. 

ניסיתי לבדוק כמה זמן ביום אני מבלה בחשיבה על דברים שאין לי שליטה עליהם.

• מה אמר ההוא (השכן, מכר, בן משפחה, אדם זר) עלי? 
• הרהור אין סופי על פעולות שעשיתי ולא עשיתי בעבר, ומה היה קורה אם…? 
• מוטרד בחשיבה מעגלית (לופ) על מה אעשה מחר 
• דרוך ממה יכולים לחשוב עלי פלוני או אלמוני. 
• מתווכח עם פוליטיקאי שמופיע בטלוויזיה, על תוכן דבריו. 
• עסוק במה עשו/אמרו שחקני קבוצה הכדורגל שאינני אוהד.

לאחרונה מצאתי, שאני חייב להצליח לשחרר את עצמי מהתעסקות וחשיבה על דברים שאין בידי אפשרות לשנותם.

ויתרתי על צפיה בחדשות בטלויזיה, הפסקתי להאזין לרדיו במהלך נסיעות ואת העיתונים, כבר הפסקתי לקרוא ממש מזמן. 

פתאום, כאילו ממש משום מקום, קיבלתי במתנה שעות פנויות לעשיה ונפש רגועה יותר. נותר לי זמן לדברים מהותיים יותר, לעסוק בעצמי ובמשפחה, עוד זמן לפרוח.

התגברות על אמונות מגבילות

לעיתים נראה לי שאני, כמו רוב בני האדם, מסתובב בעולם כאילו לא מכיר את עצמי. 

מתי היה היום בו איבדתי את הקשר לזכרון האישי שהכיר את העבר והנכיח את היכולות שלי?

להיכן נעלמו פתאום היכולות, החוכמה, היצירתיות והכוחות המולדים שיש בי, להצליח? 

שאלתי את עצמי: עד מתי אמשיך להתעלם מהכישרון המולד הזה?. 

פעמים רבות שימש הכסף כגורם שהגביל אותי להתקדם לשלב הבא.

היו פעמים בהן עלו רעיונות בראשי, כמו: ללמוד נגינה ביוקלילי, ללמוד שפה חדשה (ערבית, צרפתית) לשפר שפה שאני כבר מדבר (ספרדית), לפתח אפליקציה חדשה, להכנס לעיסקת נדל"ן בחו"ל. 

היה זה הקול שבראשי שדיבר ואמר: 

"אתה לא יזם, זכור 95% מהיזמים לא מצליחים" 

"90% מהעסקים החדשים נסגרים בכל שנה" 

"אין לך כרגע מספיק כסף לשלם עבור ההתנסות הזאת"

"תנסה בשנה הבאה, כשיצטבר בבנק סכום XX רק אז תוכל להרשם ל…"

שאלה: האם ל"חיים" איכפת מכמה כסף יש לי בחשבון העו"ש, הפנסיה או חשבון המניות שלי?

מסתבר שלא, החיים רוצים שאגדל, אלמד, אתחבר לאחרים, אוהב, אצור אשחק וכדומה.

שאלה: האם אני זקוק לתוצאות כאישור לכך שאני קיים, עסוק בגדילה, למידה, התפתחות, אהבה, התחברות?

הסתבר לי שבכל יום פחות ופחות. הצלחתי להבין, שאני הוא התוצר ואני התוצאה והעשייה, היא אני בדרך שלי.

התפכחות פיננסית מהקיבעון שכסף = ביטחון

בילדותי לימדו אותי שכסף הוא אמצעי להשיג מטרות.

בבית הורי, לא דיברו על כסף, אבל חסרונו הורגש והתבטא בצרכנות מבוקרת, לא קונים מה שלא צריך. מה שנרכש זוכה לשימוש נוסף אצל בן משפחה אחר, ואם יש עודף חוסכים לפרוייקט רכישה למוצר גדול (מקרר חדש לדוגמא).

כילדים, קיבלנו דמי כיס, אבל האמירה היית "כשיוצאים לבלות אפשר לבחור רק דבר אחד". היו פעמים שחזרנו הביתה מהבילוי ולא קנו לי מאום, כי לא הצלחתי להחליט במה לבחור.

כילד רכשתי כבוד לכסף, משהו שהתאים לאותם ימים, הבנקים עודדו חיסכון לילדים וחילקו קופות חיסכון מתכתיות ששיוו לקופות מראה כשל כספת מכובדת.

זוכר שאחת מהן נקראה "תיבת נוח", כשמה כן היא, נבנתה כבית על סירה. אחרת נקראה "דן חסכן" ועל קופסת המתכת הופיע ציור דמות של ילד חיכן.

גם אנחנו לא דיברנו עם ילדינו על כסף, לא אמרנו כמה הרווחנו גם כאשר ילדינו שאלו אותנו. נראה לי שמתוך חשש כי שומעים זרים יתחילו לההתייחס ולהעריך אותנו ע"פ מספר נקוב.

ואולי יפסיקו לראות את היתרונות והחסרונות בערכים שאנו נושאים או בתכונות האופי שלנו. אבל כנראה מודל ההתנהגות והיוזמה הצליח לעבור. (אספר בהמשך) 

מהי התפכחות פיננסית בעיניך?